עֵץ הַזַּיִת
Written by Marguerite Grace
THE OLIVE TREE
ֵ
ֵץ הַזַּיִת /
עֵץ הַזַּיִת עוֹמֵד מוּל הַזְּמַן,
The olive tree stands before time,
עוֹד לִפְנֵי שֶׁשָּׁעוֹן נִלְמַד לִסְפּוֹר,
before clocks learned how to count,
וַעֲנָפָיו רוֹשְׁמִים שָׁנִים בַּשָּׁמַיִם,
its branches inscribing years in the air,
כְּתִיבָה שֶׁאֵינָהּ נִמְחֶקֶת.
a handwriting that does not fade.
שָׁרָשָׁיו עֲמֻקִּים מִן הַזִּכָּרוֹן,
Its roots are deeper than memory,
נְעוּצִים בִּבְרִית שֶׁקָּדְמָה לַקּוֹל,
anchored in a covenant older than speech,
וּדְמָעוֹת אָדָם נָפְלוּ סְבִיבָיו,
and human tears fell around it,
כְּמַיִם שֶׁאֵינָם מְמִיסִים הַבְטָחָה.
waters that never dissolved the promise.
נִכְתַּב הַדָּבָר בְּעוֹלָם שֶׁעָדַיִן הֶאֱמִין,
The word was written when the world still believed,
וְנֶחְתַּם בְּחוֹתָם שֶׁל אֱמֶת,
sealed with the signet of truth,
גְּלִיל נִגְלַל וְנִשְׁמַר,
a scroll rolled shut and guarded,
וּדְבָרִים עַתִּיקִים הִמְשִׁיכוּ לִנְשֹׁם.
while ancient words continued to breathe.
מַמְלָכוֹת קָמוּ כְּעָנָן בַּבֹּקֶר,
Kingdoms rose like mist at dawn,
וְנָפְלוּ כְּצֵל בְּעֶרֶב,
and fell like shadows at evening,
בָּבֶל נִדְמְמָה בְּקוֹל שֶׁל חֶרֶס נִשְׁבָּר,
Babylon fell silent with the sound of broken clay,
וְצוֹר נִגְרְדָה עַד הַסֶּלַע שֶׁתַּחְתֶּיהָ.
and Tyre was scraped down to the rock beneath her.
כֶּסֶף נִשְׁקַל בְּכַף רוֹעֶדֶת,
Silver was weighed in a trembling hand,
וְהַמָּשִׁיחַ עָמַד בְּלִי מָגֵן,
and the Messiah stood without defense,
נּוֹלַד בְּבֵית־לֶחֶם בְּשָׁעָה שֶׁל שֶׁקֶט,
born in Bethlehem in an hour of quiet,
וְהָעוֹלָם חָלַף עָלָיו בְּמְהִירוּת.
while the world hurried past Him.
יָדַיִם נִפְתְּחוּ לַכְּאֵב,
Hands were opened to pain,
רַגְלַיִם נִקְבְּעוּ בַּדֶּרֶךְ,
feet were fixed to the way,
וּשְׁמוֹ נִלְחַשׁ אַחֲרֵי הַצַּעַק,
His name whispered after the cry,
כְּאִלּוּ הַדָּבָר קָדַם לַהֲבָנָה.
as though the act preceded understanding.
יְרוּשָׁלַיִם בָּעֲרָה בְּלֵב הַיָּמִים,
Jerusalem burned in the heart of days,
כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מִלְּפָנִים,
just as it had been spoken,
אֶבֶן נִפְרְדָה מֵאֶבֶן,
stone separated from stone,
וְהַזְּמַן נִבְקַע בֵּין חַיִּים וָמָוֶת.
and time split between life and death.
וַיִּנָּפְצוּ בֵּין הָאֻמּוֹת,
They were scattered among the nations,
כְּזֶרַע בָּרוּחַ שֶׁאֵינוֹ נֶאֱבָד,
like seed in the wind that is not lost,
וְשֵׁם נִשְׁמַר בְּתוֹךְ שְׁתִיקָה,
their name preserved within silence,
כִּי מַה שֶׁנִּקְרָא אֵינוֹ נִמְחָק.
for what is called cannot be erased.
לֵב שָׁקֵט הֵחֵל לִשְׁמֹעַ,
Quiet hearts began to hear,
נְשִׁימָה שָׁבָה לַחֲדָרִים הָרִיקִים,
breath returned to empty chambers,
וְעַם שֶׁנִּשְׁכַּח מִן הָעַיִן,
and a people once forgotten by sight,
נֶאֱסָף מִקְּצֵה הָאָרֶץ.
was gathered from the ends of the earth.
הָאָרֶץ זָכְרָה,
The land remembered,
כְּאִשָּׁה שֶׁזּוֹכֶרֶת שֵׁם יֶלֶדָהּ,
like a woman recalling her child’s name,
וְהַשָּׁעָרִים נִפְתְּחוּ בְּלִי קוֹל,
and gates opened without a sound,
וּתְּאֵנָה וְזַיִת דִּבְּרוּ בַּלַּחַשׁ.
and fig and olive spoke in whispers.
מִלְחָמוֹת רָעֲמוּ בִּתְרוּעָה,
Wars thundered in succession,
וְשְׁמוּעוֹת הִכְבִּידוּ עַל הָאֲדָמָה,
rumors weighed upon the ground,
אַהֲבָה נִתְקַרְרָה בְּהָמוֹן,
love grew cold in the crowd,
וְאֱמֶת נִדְחְקָה מִפְּנֵי אוֹרוֹת שֶׁקֶר.
and truth was pushed aside by false light.
וּבְכָל זֹאת הַקּוֹל הִמְשִׁיךְ לָלֶכֶת,
Yet the voice continued to travel,
עַל רוּחַ, עַל לָשׁוֹן, עַל לֵב,
on wind, on tongue, on heart,
וְהַדָּבָר לֹא חָדַל מִלְּהִקָּרֵא.
and the word did not cease to be spoken.
לֹא חֶשְׁבּוֹן יָמִים יַנְחֶה אֶת הַמַּסָּע,
Not the counting of days guides the journey,
וְלֹא פַּחַד, וְלֹא נִחוּשׁ סוֹדוֹת,
not fear, not secret calculations,
אֶלָּא נֵר דּוֹלֵק בְּתוֹךְ לֵב עֵר,
but a lamp burning within an awake heart,
הַמְחַכֶּה בְּעִקְּשׁוּת שֶׁקֶטָה.
waiting with quiet persistence.
וּמִקְּצוֹת הָאָרֶץ קָמוּ צְבָאוֹת,
From the ends of the earth armies rose,
שֵׁמוֹת מִקֶּדֶם חָזְרוּ לַפֶּה,
ancient names returned to the mouth,
גּוֹג וּמָגוֹג נֶאֱמְרוּ כְּמוֹ הֵד,
Gog and Magog spoken like an echo,
וְהַכְּתָב נִשְׁאַר רָחָב מִן הַפֵּרוּשׁ.
and the text remained wider than interpretation.
וּכְשֶׁהֶהָרִים נִכְּסוּ בְּצֵל חֵרֶב,
When mountains were covered in the shadow of weapons,
וְהָעֲמָקִים מָלְאוּ בְּשֵׁם אָדָם,
and valleys filled with the names of men,
יְהוָה יָצָא לֹא בְּחַיִל,
the LORD went forth not by might,
וְלֹא בִּרְצוֹן בָּשָׂר.
nor by human will.
הָאָרֶץ רָעֲדָה,
The earth trembled,
וְהַשָּׁמַיִם נִפְתְּחוּ,
and the heavens opened,
אֵשׁ וְקוֹל נִפְגְּשׁוּ בִּמְקוֹם אֶחָד,
fire and sound met in one place,
וְהַגַּאֲוָה נִשְׁבְּרָה בְּרֶגַע.
and pride shattered in a moment.
אַחַר שָׁלוֹם נִמְתַּח כְּאוֹר בֹּקֶר,
After peace stretched like morning light,
וְהַזְּמַן נָח בְּכַף יָד עֶלְיוֹנָה,
time rested in an open palm,
עַד שֶׁשּׁוּב נֶעֱרוּ הָאֻמּוֹת,
until the nations stirred again,
וְהַסּוֹף נִקְרָא בְּשֵׁמוֹ.
and the end was called by name.
קוֹל חָזָק חָד מִנְּשִׁימָה,
A sound sharp as breath,
תְּרוּעָה שֶׁקוֹרַעַת שְׁתִיקָה,
a blast that tears silence,
וְהַמָּוֶת נִדְחֶה מִמְּקוֹמוֹ,
death pushed from its place,
וְחַיִּים נִלְבָּשִׁים אוֹר.
and life clothed in light.
שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ,
Names were called,
וְנַעֲנוּ,
and answered,
וְהַנִּשְׁאָרִים נִשָּׂאוּ בְּיַחַד,
and those remaining were lifted together,
כְּאִלּוּ הַשָּׁמַיִם לָמְדוּ לָשֵׂאת.
as though heaven learned to carry.
וְהִנֵּה סוּס לָבָן בַּאוֹפֶק,
And behold, a white horse on the horizon,
וְרוֹכְבוֹ נוֹשֵׂא שֵׁם אֱמֶת,
its Rider bearing the name of truth,
וּדְבָרוֹ חֶרֶב,
His word a sword,
וְשָׁלוֹם הוּא סוֹפוֹ.
and peace His end.
וְכָל בֶּרֶךְ כּוֹרַעַת,
Every knee bends,
וְכָל לָשׁוֹן שׁוֹקֶטֶת,
every tongue stills,
כִּי הַסִּפּוּר הִגִּיעַ לִמְנוּחָתוֹ.
for the story has reached its rest.
הַבֵּט בְּעֵץ הַזַּיִת,
Look again at the olive tree,
עוֹד רַעֲנָן, עוֹד עוֹמֵד,
still green, still standing,
שָׁתוּל בְּתִקְוָה שֶׁאֵינָהּ נִרְאֵית,
planted in unseen hope,
וְשָׁרָשָׁיו מַגִּיעִים לְעוֹלָם.
its roots reaching into eternity.
הַסִּפּוּר נִגְמָר.
The story is finished.
יְהוָה מָלַךְ.
God has won.
Written by Marguerite Grace
Copyright Protected
verse, possies, sonnets, and short stories 